<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"א</h1>
<h2>דף ק:</h2>
יין שלפני המזון פוטר שבתוך המזון ושלאחר המזון כך פשוט בפסחים ובברכות פי' שהיו רגילים לתת להם יין קודם נטילת ידי' קודם הסעודה וכן אחר סעודתן קודם ברכת המזון כמו שאכתוב ומאחר שבירך על היין שקודם מזונו בפ"ה אין צריך לברך על היין שבתוך מזונו זולתי אם שינה מקומו כך כתבו הפוסקים בפרקים הנזכרים ואם פוט' יין שלאחר המזון כל שכן שבתוך המזון ואף על גב דמוקי לה התם דהא דאמרי' דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון דמיירי דוקא בשבתות וימי' טובי' או ביום שהקיז דם או נכנס למרחץ ה"ה בחול אם קבע סעודתו על היין וכן כתב הראב"ד דוק' במקום שאין היין מצוי להם אבל במקום שהיין מצוי להם כגון במקומות הללו אין הפרש בין שבת לחול, ואע"פ שמה שמחלק בגמרא בין שבת לחול מיירי שנחלק ביין שלאחר המזון אם פוטרו יין שלפני המזון לפי שאין רגילות לקבוע לשתות יין אחר המזון אבל בתוך המזון שכל אדם רגיל לשתות פשיטא שפוטר יין שלפני המזון ואין צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן על היין ששותה בתו' סעודתו. כתב הראב"ד דהא דאמרי' דיין שלפני המזון פוטר יין של אחר המזון דוקא ביין ששתה אחר שאכל קודם ברכת המזון אבל יין ששותה אחר ברכת המזון צריך לברך עליו ב"פ הגפן בין בחול בין בשבת וכן מוכח, ומ"מ אפילו בחול אם דעתו היתה מתחלה לשתות יין אחר המזון אין צריך לברך על היין שלאחר המזון. ואם ישן בתוך סעודתו כתב הראב"ד שצריך לברך ברכת המזון על מה שאכל ולברך ברכת המוציא אם ירצה לאכול יותר דהוי הסח הדעת, אבל שאר הפוסקים הסכימו דלא הוי הסח הדעת דדוקא הפלי' לדברים ועסקי' הוי הסח הדעת או שינה מקומו כדאמרי' לגבי מצה של מצוה דהוי במקו' אכילת פסח כמו שכתבתי במקומו. וכן אינו צריך לברך ברכה אחרונה על היין ששתה קודם סעודה. וכתב הרא"ש דיין שלפני המזון אין טעון ברכה לאחריו ואפילו שאין לו יין בתוך המזון כך פשוט. ואם פת פוטרת כל מיני משקין כתבתיו בנהני' בדברים הבאים בתוך הסעודה. ועוד פשוט דיין שבתו' הסעודה אינו פוטר שלאחר הסעוד'.
<h2>דף קא:</h2>
שנוי יין כלומר שהביאו לו יין אחר אין צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן אבל מברך הטוב והמטיב פשוט. ורש"י ורשב"ם פי' דדוקא כשהשני משובח מן הראשון אז מברך הטוב והמטיב. ועוד פשוט בברכות ודוקא שיש אחרים עמו אבל לא ביחיד. ועוד פשוט דמברך הטוב והמטיב על כל חבית וחבית אפילו לרשב"ם כי לא היה יודע שהשני יותר גרוע אבל אם יודע שהשני גרוע לא יברך עליו. ולפי מה שפי' קצת מן המפרשים בירושלמי אם שניהם חדשים או ישנים אין צריך לברך אלא על הראשון ב"פ הגפן אבל אם הראשון חדש והשני ישן כיון דיותר חשוב הוא ביושנו מברך גם כן עליו ב"פ הגפן. הובא להם יין אחר אפילו משובח מן הראשון וכבר כלה הראשון אין מברכין הטוב והמטיב שאין כאן רבוי טובה כן מצאתי בהגהה וצ"ע. י"מ דהטוב אחד מברך לכלם, דאם כל אחד מברך כמו יין שבתוך הסעודה ה"ל יחיד וכבר אמרנו שאם אין אחרים עמו אין מברך הטוב והמטיב וי"מ שכל אחד יכול לומר הטוב לעצמו והמטיב לחבירו וכן נראה עקר שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן. שנוי מקום צריך לחזור ולברך כלומר אם בירך ב"פ הגפן על היין ושנה מקומו ושותה במקום אחר צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן, ודוקא מבית לבית או מעליה לבית או מחדר לחדר אבל מפנה לפנה והכל בית אחד אפילו בטרקלין גדולים אין צריך לחזור ולברך. ויש מחלקת שם דרב חסדא אמר דוקא בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומן כגון פירות ויין אבל דברים שטעונין ברכ' לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אין צריך לחזור ולברך המוציא דלקבועיה הדר וה"ל כאלו הוא עדין במקומו וגומר סעודתו שם ומברך ברכת המזון, ורב ששת אמר אחד זה וא' זה צריך לחזור ולברך. ולפי דברי רב ששת הא דאמרי' בני חבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם לקראת חתן ולקראת כלה ולב"ה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה ודוקא כשהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניחו כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה אבל לא יועי' ברכת המזון למפרע כי זה מיירי בדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן ולפי דברי רב חסדא ההיא רבי יהודה היא ולית הלכתא כוותיה הילכך חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם אין טעונין ברכה למפרע כשהם יוצאין ולא לכתחלה כשהן חוזרין כל זה פשוט. וכתב הרי"ף וכתבו רבותי דהלכה כרב ששת דתניא כוותיה ורשב"ם פסק כרב חסדא וכן כתב הרא"ש. וכתבו בתוס' דהא דאמרן שנוי מקום צריך לברך דוקא ברכה ראשונה להבא אבל ברכה אחרונה למפרע אין צריך לברך ושנוי מקום דינו כהסח הדעת וכן הסכימו המפרשים. ועוד כתבו בתוספות דהא דאמרינן שאם לא הניחו שם זקן או חולה שטעונים ברכה למפרע כלומר שיצאו לברך ברכת מזון על מה שאכלו ולא בשביל הסח הדעת יברך ברכת המזון אלא עצה טובה שמא ישהה כל כך שיתעכל כל מה שבמעיו וכשיחזור לא יעלה לו ברכת המזון ולפיכך אמרינן בתוספות דברכות אם קראו חבירו לדבר אין צריך ברכת מזון למפרע כלומ' למה שאכל ואם הפליגו צריך לברך כלומר אם נודע לו שצריך להפליג יברך ברכת מזון שמא ישהה כל כך ויחזור ולא יעלה לו ברכת המזון. ואם הפסיק תוך הסעודה להתפלל כתבו קצת המפרשים כי כשחוזר צריך ליטול ידיו ולברך המוציא כי להתפלל ולברך אינו יכול לעשו' בבת אחת והביאו ראיה מההיא דחולין דמשתיא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ויש שפסקו שאין צריך לברך המוציא שהרי כתבנו שאם עקרו רגליהם לילך לבית הכנסת והניחו שם קצת מן החברים שאין צריך לברך כשיחזרו (ומשתמש) [ומסתמא] מיירי שהלכו לב"ה להתפלל וכן עקר.
<h2>דף קג.</h2>
יין שבתו' המזון אין צריך לברך אחריו אפילו לא נשאר לו כוס לברך ברכת המזון כך כתבו המפרשים, ופרשב"ם משום דברכת המזון פוטרתו מק"ו השת' ברכה אחת מעין שלש פוטרתו שלשה מיבעיא והקשו עליו ויש מי שכתב שהטעם משום היין בא לשרות האכילה והאכילה אי איפשר בלא שתיה והוי כדברים הבאים בתוך הסעוד' מחמת הסעודה.
<h2>דף קג:</h2>
אין אומרין שני קדושות על כוס אחד וכתבתיו בדיני קדוש של שבת בדין אם התחיל לאכול בע"ש. היה שותה יין וסלק דעתו מלשתות עוד ונמלך צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן אבל ברכה למפרע על מה ששתה יין אין צריך כך פשוט בפסחי' וכן כתב רי"ף, ואם לא נמלך והי' בדעתו לשתות אין מברך ב"פ הגפן אלא על כוס ראשון.
<h2>דף קה:</h2>
המברך צריך שיטעום כך פשוט, ואם יטעום המברך תחלה כתבתיו בדיני הסעודה ושם כתבתי אם צרי' לשפו' המברך על כל כוס וכוס של המסובין וי"א כי די שיטעימנו לאחר כדאמרי' בערו' ליטעמיה לינוקא. טעמו פגמו פי' לקדוש והבדלה וברכת מזון כך פשוט ופרשב"ם דוקא לכתחלה אבל אם אין לו אלא פגום יברך עליו ובירושלמי כוס פגום מרב' עליו כל שהוא ומכשירו אפילו מים וה"ה ביין והא דאמרינן בהבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד ואוכל אחר ברכת המזון אומ' עליו הבדלה התם מיירי שכבר מזוג הוא ואין יכול לתקנו, וי"א כי יין פגום יכול לתקנו במעט פת שיתן בו כי כבר נתמלאת הפגימה, פירו' ויין פגום נקרא אפילו שתה מן החבית ומכל מקום אסו' לשתות ממנו עד שיברך ב"פ הגפן אבל אסור לקדש בו כמו שכתבתי.
<h2>דף קז.</h2>
שיעור השתי' כמה ישתה מהיין שצריך לברך עליו בור' פרי הגפן יש מי שכתב כמו באכילה מדרבנן צריך לברך המוציא על כזית דגן כמו כן בשתיה על שיעור כזית יין חייב לברך מדרבנן ומדאוריתא על רביעית הלוג ויש מפ' דלא דמי דעל שתיה אינו חייב כלל עד שישתה רביעית הלוג וכן כתב הרא"ש ור"י נסתפק בדבר זה ולפי' נכון להחמיר שלא ישתה אלא או פחות משיעור כזית יין כדי שיהיה פטור מלברך או שישתה מלא לוגמיו שהוא רביעית לוג ויהיה חייב מן התורה לברך עליו. והא דאמרינן ביום הכפורי' דשתיה כמלא לוגמיו שמא התם משו' ישובי דעת' הוא שאין דעתו מתישב עד שישתה כל כך. ואם יברך על פחות מרביעית ברכ' מעין שלש כתבתיו בח"ז בדין שתה יין אחר ברכת המזון.
